<h1>ספר התרומות שער ל"ח חלק א'</h1>
<h2>דף צז:</h2>
גרסינן בבבא מציעא פרק השואל [צ"ז ע"א] מתניתין השואל את הפרה, המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב. ומוקי לה בגמרא בשיש עסק שבועה ביניהם, והיכי דאמי כדרבא, דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע. פירוש, איני יודע אם אני חייב לך אם לאו. מתוך שאינו יכול לישבע משלם. פירוש, ונוטל ממנו התובע תשלומיו בלא שום שבועה, ואפילו היסת, שכיון שאינו יכול לישבע על המקצת שכפר בו, שהרי אינו יודע, משלם החמשים בלא שבועה. אך יוכל להחרים מי שטוען עליו דבר שאינו חייב בו. ועל דרך פירוש זה פסק כן ה"ר משה ז"ל [טוען פ"ד ה"ז]. ומסתברא דדוקא כשתובע בתביעה דמחייב עלה שבועה דאוריתא הוא דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, אבל בשאר שבועה הבאה על ידי גלגול לא אמרינן בה מתוך וכו', בין שלא יהיה יכול לישבע עיקר השבועה הבאה עליה הגילגול וצריך לשלם, בין שיכול לישבע עיקר השבועה ועל הגלגול אינו יכול לישבע עליו. וכיצד, הרי שטענו מנה והיאך השיבו אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע והאחר גלגל לו כמה גלגולין, והנתבע השיבו על הגלגולין אין לך בידי כלום, אע"פ שעיקר השבועה אינו יכול לעשותה ודנין בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ולא נדון כן על הגלגול, אלא נשבע על הגלגול אם ירצה או יהפכנה עליו, שלא נדון על הגלגול מתוך שאינו יכול לישבע עיקר השבועה שבאה עליה הגילגול ישלם. ודכותה נמי אם טוענו מנה והוא מודה לו בחמשים וכופר בחמשים, וכשבא להשבע וגלגלו לו גלגולין הוא השיבו על הגילגולין איני יודע, בזה כמו כן ישבע העיקר שהוא יכול לישבע ויפטר מן הגלגולין. וכן הסכימו כל המורים. ודייקי לה מהכא [ב"מ צ"ז ע"ב] דמוקמי למשנתינו בשיש עסק שבועה ביניהם, ורישא מוקי לה בתרתי פרות וכולה מילתא כדאיתה בגמרא. ומדלא אוקמה לרישא בחדא פרה וכגון שטוענו פרה אחת השאלתיך פלגא דיומא בשאלה ופלגא בשכירות ומתה לה בעידן שאלה והלה אומר איני יודע אם היתה בשעת שאלה או בשעה שהיתה שכורה ומתה, והיה כאן עסק שבועה שהיה נשבע שבועת השומרים דכדרכה מתה ושלא פשע בה, ועל ידי גלגול יש לו לישבע ששכורה היתה כשמתה, ומתוך שאינו יכול לישבע על ידי גלגול משלם. ומדלא אוקמה בהכי ש"מ שאין [כח] הגילגול חזק לחייבו ממון אם אינו יכול לישבע. ומכאן למדנו דין זה. ולא תיקשי לך ההיא דהשואל [ק' ע"א] דקתני היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן, לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול. ואוקימנא בשטוענו עבד בכסות, ומגו דמשתבע מן הכסות מישתבע מן העבד על ידי גלגול, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. הא לא קשיא, דכי אמרינן התם דחייב מן הכסות או מן העומרים קאמר. אבל העבד שהוא גילגול לא זכה בו, וכיון דשבועה דידהו על ידי גלגול הוא לא אמרינן בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכן תירץ הרב בעל המאור ז"ל. גם הר"א בר"ד ז"ל כך כתב לפיכך כל מי שנתחייב שבועה ורואה שמגלגלין עליו גלגולין, אם פקח הוא אומר על הגלגולין איני יודע ויפטר משבועה חמורה, מכל מקום לא יוכל להנצל מחרם סתם שמחרימין בפניו כל מי שיודע זכות לפלני בכך וכך יהיה כך וכך אם לא יודה, ע"כ. וכן יש נתבע אחר שאין אומרים בו מתוך שאינו יכול לישבע משלם, וכדתני אמי [שבועות מ"ז ע"א] שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין. ואוקימנא לה כגון דא"ל מנה לאבא ביד אביך והוא משיבו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא, ופטור על מה שטוען איני יודע, דרחמנא פטריה. וכבר הארכנו בזה בשער ל"ו.
<h2>דף ק:</h2>
גרסינן בבבא מציעא פרק השואל [צ"ז ע"א] מתניתין השואל את הפרה, המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב. ומוקי לה בגמרא בשיש עסק שבועה ביניהם, והיכי דאמי כדרבא, דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע. פירוש, איני יודע אם אני חייב לך אם לאו. מתוך שאינו יכול לישבע משלם. פירוש, ונוטל ממנו התובע תשלומיו בלא שום שבועה, ואפילו היסת, שכיון שאינו יכול לישבע על המקצת שכפר בו, שהרי אינו יודע, משלם החמשים בלא שבועה. אך יוכל להחרים מי שטוען עליו דבר שאינו חייב בו. ועל דרך פירוש זה פסק כן ה"ר משה ז"ל [טוען פ"ד ה"ז]. ומסתברא דדוקא כשתובע בתביעה דמחייב עלה שבועה דאוריתא הוא דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, אבל בשאר שבועה הבאה על ידי גלגול לא אמרינן בה מתוך וכו', בין שלא יהיה יכול לישבע עיקר השבועה הבאה עליה הגילגול וצריך לשלם, בין שיכול לישבע עיקר השבועה ועל הגלגול אינו יכול לישבע עליו. וכיצד, הרי שטענו מנה והיאך השיבו אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע והאחר גלגל לו כמה גלגולין, והנתבע השיבו על הגלגולין אין לך בידי כלום, אע"פ שעיקר השבועה אינו יכול לעשותה ודנין בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ולא נדון כן על הגלגול, אלא נשבע על הגלגול אם ירצה או יהפכנה עליו, שלא נדון על הגלגול מתוך שאינו יכול לישבע עיקר השבועה שבאה עליה הגילגול ישלם. ודכותה נמי אם טוענו מנה והוא מודה לו בחמשים וכופר בחמשים, וכשבא להשבע וגלגלו לו גלגולין הוא השיבו על הגילגולין איני יודע, בזה כמו כן ישבע העיקר שהוא יכול לישבע ויפטר מן הגלגולין. וכן הסכימו כל המורים. ודייקי לה מהכא [ב"מ צ"ז ע"ב] דמוקמי למשנתינו בשיש עסק שבועה ביניהם, ורישא מוקי לה בתרתי פרות וכולה מילתא כדאיתה בגמרא. ומדלא אוקמה לרישא בחדא פרה וכגון שטוענו פרה אחת השאלתיך פלגא דיומא בשאלה ופלגא בשכירות ומתה לה בעידן שאלה והלה אומר איני יודע אם היתה בשעת שאלה או בשעה שהיתה שכורה ומתה, והיה כאן עסק שבועה שהיה נשבע שבועת השומרים דכדרכה מתה ושלא פשע בה, ועל ידי גלגול יש לו לישבע ששכורה היתה כשמתה, ומתוך שאינו יכול לישבע על ידי גלגול משלם. ומדלא אוקמה בהכי ש"מ שאין [כח] הגילגול חזק לחייבו ממון אם אינו יכול לישבע. ומכאן למדנו דין זה. ולא תיקשי לך ההיא דהשואל [ק' ע"א] דקתני היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן, לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול. ואוקימנא בשטוענו עבד בכסות, ומגו דמשתבע מן הכסות מישתבע מן העבד על ידי גלגול, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. הא לא קשיא, דכי אמרינן התם דחייב מן הכסות או מן העומרים קאמר. אבל העבד שהוא גילגול לא זכה בו, וכיון דשבועה דידהו על ידי גלגול הוא לא אמרינן בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכן תירץ הרב בעל המאור ז"ל. גם הר"א בר"ד ז"ל כך כתב לפיכך כל מי שנתחייב שבועה ורואה שמגלגלין עליו גלגולין, אם פקח הוא אומר על הגלגולין איני יודע ויפטר משבועה חמורה, מכל מקום לא יוכל להנצל מחרם סתם שמחרימין בפניו כל מי שיודע זכות לפלני בכך וכך יהיה כך וכך אם לא יודה, ע"כ. וכן יש נתבע אחר שאין אומרים בו מתוך שאינו יכול לישבע משלם, וכדתני אמי [שבועות מ"ז ע"א] שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין. ואוקימנא לה כגון דא"ל מנה לאבא ביד אביך והוא משיבו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא, ופטור על מה שטוען איני יודע, דרחמנא פטריה. וכבר הארכנו בזה בשער ל"ו.
